בין רכות לאלימות –שרטוט דיוקנו של אודיאר כבמאי

מאת: עידו הלמן

ז'אק אודיאר, יליד צרפת, נחשב  לאחד הבמאים הנחשבים ביותר בימינו. הוא הוציא עד היום שבעה סרטים  כאשר בספטמבר הקרוב יצא סרטו השמיני: מערבון קומי באנגלית בשם האחים סיסטרס. סרט זה נשמע מבטיח מאוד, במיוחד כשהוא מכיל קאסט מרשים הכולל את: ג'ון סי ריילי, חואקין פיניקס,  ג'ייק ג'ילנהול ורוטגר האוור.

משפחתו של אודיאר הייתה מעורבת תמיד בתעשיית הסרטים. אביו, מישל אודיאר, היה תסריטאי ובמאי, ודודו היה מפיק. במהלך שנות ההתבגרות שלו, ז'אק שאף להיות מורה ואף התחיל ללמוד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה אך לא סיים את התואר. מי שהייתה חברתו באותו תקופה הציעה לו להיות עורך משנה בסרטים שונים ובמהלך שנות השמונים אודיאר אף כתב מספר תסריטים אשר הפכו לסרטים בידי במאים נחשבים והתחיל לביים סרטים קצרים משל עצמו.  הודות להצלחת סרטיו הקצרים הוא ביים את סרטו הראשון בשנת ,1994 דרמת פשע בשם תראו איך הם נופלים.

בשנת 1996 ביים את גיבור בזכות עצמו, דרמה בעלת אופי דוקומנטרי על אדם שחולם להיות "מישהו". לאחר מכן, ביים את על שפתיי (2001), העוסק במזכירה המלמדת את העוזר החדש שהיא מקבלת לעבודה, גנב שהשתחרר מהכלא, איך לאהוב, והוא בתמורה מלמד אותה איך להיות רעה. סרטו הבא היה ליבי החסיר פעימה (2005), המתאר איש נדל"ן שרוצה להיות פסנתרן. ב-2009 ביים את סרטו המצליח נביא, העוקב אחר סיפורו של מאליק, שנכנס לכלא ולאט לאט הופך לאישיות בכירה שם.  כשהוא רכוב על גל הציפיות הענק לאחר הצלחת סרטו הקודם נביא, הוא ביים את חלודה ועצם (2012) המרגש. בשנת 2015  אודיאר ביים את דיפאן, סרט שזיכה אותו בפרס "דקל הזהב".

סרטיו של ז'אק אודיאר מתאפיינים בהתמודדות גיבוריו עם מגבלות פיזיות ונפשיות, המניעות את גיבורי סרטיו לפעולה לשם השגת גאולה. סרטו חלודה ועצם, דמותה של סטפני, בגילומה הנהדר של מריון קוטיאר, מנסה למצוא את מקומה בעולם לאחר ששני רגליה נקטעו בעקבות תאונה. בהנביא, הגיבור, מאליק, נשלח לבית הכלא, ללא איש המלווה אותו או מחכה לו בחוץ, כאשר אנו הצופים כלל איננו יודעים מה היה פשעו. גיבור צעיר שברירי זה, אשר אינו יודע קרוא וכתוב, מנסה למצוא את מקומו בכלא האכזרי אליו הוא נכנס. קלרה, גיבורת הסרט על שפתיי, היא מזכירה הסובלת מבעיות שמיעה, המונעות ממנה למצוא עבודה חדשה. גם הסרט דיפאן עוסק בחייל עריק, באישה צעירה ובילדה קטנה, אשר בורחים כולם מהמלחמה בסרי-לנקה. הם מתחזים למשפחה ומנסים לבנות חיים חדשים בפריז אף שהם אינם מכירים אחד את השני.

מאפיין נוסף של סרטיו של אודיאר הוא הניגוד והשילוב בין רכות לאלימות. מוטיב זה בולט במיוחד בסרטו חלודה ועצם, שבו עלי, הגיבור הראשי, בגילומו המפעים של מטיאס שונרטס, הוא אדם חסר כול אשר מרוויח את לחמו מלחימה בקרבות איגרוף לא חוקיים.  עיסוק אלים זה בא בניגוד מוחלט לרכות של חברתו היפיפייה סטפני ושל שאר בני משפחתו של עלי, אשר נאלצים לחיות עם העובדה שכספם בא מאותם קרבות לא חוקיים. הסרט שם דגש על הליכלוך והזוהמה של הקרבות, לעומת התמימות והיופי של פארק המים בו סטפני עובדת, פארק אליו באים מאות אנשים מדי יום לשם הנאה ובידור. מוטיב זה מופיע גם בסרטו נביא, דרך הניגוד בין מאליק, גיבור הסרט, השברירי והעדין, לחברי בית הכלא הקשוחים והאכזריים. הסרט, אשר צבוע בגווני כלא אפרפרים, מדגיש בתחילתו את הניגוד המוחלט בין מאליק לבין שאר האסירים, אשר מדברים ביניהם במעין שפת כלא משותפת ומנסים לשרוד את היום.

אותו מוטיב חוזר ומופיע גם בסרטו דיפאן ,כאשר אנו רואים את הניגוד בין המלחמה הקשה והאכזרית בסרי-לנקה לבין השלווה בפאתי פריז, בה גיבור הסרט מנסה לבנות חיים חדשים עם "משפחתו החדשה".

כאורח כבוד בפסטיבל סרטי הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, יוקרנו לאורך שבוע הפסטיבל מספר מסרטיו של אודיאר ותערך סדנת אומן בהשתתפותו, מתוך תקווה שהסטודנטים יחשפו לפועלו ולשיטות העבודה של במאי כה מעניין ועכשווי.