הכניסה חופשית אך מותנת בשמירת כרטיסים. האכזריות שבה נגדעו חייו של יהב וינר ז"ל קטעו את מהלך התהוותו של גוף יצירתי שהיה יכול להיות מהמשמעותיים בנוף של הקולנוע הישראלי. אך גם ה"צניעות" היחסית של היקף הפילמוגרפיה של וינר אינה יכולה לכסות אל מול העושר הקולנועי של סרטיו הספורים מדי. בסרטיו הקפיד וינר להנכיח את מרחב עוטף עזה - שכמעט ואינו נראה לפני כן בקולנוע הישראלי - גם באמצעות אסתטיקה קולנועית נבדלת וייחודית, אך גם ובעיקר דרך עבודה קרובה וצמודה עם חברי כפר עזה. ביצירתו שהתרכזה בקיבוץ הקפיד וינר לשלב בתפקידי המפתח את אנשיו - בין אם במשחק ובהפקה, ובין אם בתלבושות ובעצות הנוגעות לעיצוב האמנותי של הסרט. בכך ביקש יהב להנגיש בצורה ייחודית את עצם החיים בקרבת הגבול הנפיץ - ההפקה בעלת האופי הקומונלי והקהילתי היא חלק אינטגרלי ביצירתו ועשייתו של הסרט. במפגש בפסטיבל נדון ביחד עם הבמאית, היוצרת ואלמנתו של יהב שי-לי עטרי וינר כמו גם עם כמה מחברי כפר עזה שלקחו חלק בעשיית הסרטים, בשיטות העבודה הייחודיות של יהב ובמורשת בעלת הפוטנציאל העצום שלה.