כיתת אמן עם מיה הנסן־לאב, אחת היוצרות הבולטות והמעניינות של הקולנוע הצרפתי העכשווי, על האמת שבלב היצירה הקולנועית.

אחד הקולות הבולטים והמעניינים של הקולנוע הצרפתי העכשווי – מיה הנסן־לאב חותרת אל האמת והאותנטי והקולנוע שלה אנושי מאוד. הנסן־לאב מנתבת אירועים מחייה לחקר אישי אך לא בהכרח אוטוביוגרפי של החוויה האנושית ומקצב החיים בצורה אינטימית, עדינה ונטורליסטית, גם כשהיא חדה ונוקבת. סרטיה עוסקים לרוב בשאלות הרגשיות והפילוסופיות הכרוכות בקשרים רומנטיים ומשפחתיים, ועושים זאת בצלילות ופכחות רבה ותוך המנעות מוחלטת מפאתוס. במקום זאת, הנסן־לאב לוקחת את גיבוריה אל חיק הטבע ואיזורי הכפר היפהפיים ומתמקדת לרוב ברגעים הקטנים והחמקמקים שמרכיבים חוויות משמעותיות בחיים. כך מצליחה לבטא את מה שלא נאמר ולא ייאמר במילים.

בת למרצים לפילוסופיה, לאחר ששיחקה בשני סרטים של אוליבייה אסייס כנערה, היא החלה ללמוד משחק בפריז, אבל פרשה והפכה למבקרת קולנוע בכתב העת הנחשב "מחברות הקולנוע", שם התחשלה התפיסה הקולנועית שלה. לאחר מספר סרטים קצרים, החלה לביים סרטים באורך מלא, שזכו להערכה ולשבחים רבים כבר מן הרגע הראשון. בין סרטיה הבולטים הם "העתיד לבוא" (2016) זיכה אותה בדוב הכסף על הבימוי בטוב ביותר בפסטיבל ברלין, ו"האי של ברגמן" שהוקרן בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן 2021. סרטה הראשון "הכל נסלח" (2007) היה ומעמד לפרס הסזאר לסרט ביכורים, "אבי ילדיי" (2009) זכה בציון לשבח מטעם חבר השופטים של מסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן, "להתראות אהבה ראשונה" זכה בציון לשבח מטעם חבר השופטים של פסטיבל לוקרנו, "עדן" (2014) ו"מאיה" (2018) ערכו את בכורותיהם בפסטיבל טורונטו. סרטה החדש, "בוקר טוב אחד", ערך את בכורתו בחודש שעבר במסגרת "השבועיים של הבמאים" בפסטיבל קאן האחרון.